החלטה בתיק בר"ע 8419-04-13

סגן הנשיאה, השופט יגאל  פליטמן

1.     לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב - יפו (סגנית הנשיאה, השופטת הדס יהלום; ס"ע 9403-08) מיום 10.3.13, בה אישר בית הדין האזורי בקשת המשיב לאישור תובענה כייצוגית בעילת אי ביצוע הפרשות לפנסיה ודחה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בנוגע לעילה של ניכויים מהשכר. עוד בפני, בקשה לעיכוב ביצוע ולעיכוב הליכי בית הדין האזורי.

הרקע לבקשה

2.     המשיב הגיש, ביום 21.8.08, תביעה לתשלום זכויות שונות המגיעות לו בגין תקופת עבודתו במבקשת. במקביל הוגשה בקשה לאישור חלק מעילות התביעה כתובענה ייצוגית. ביום 14.6.09 התקיים דיון בבקשה, וביום 1.11.10, בהחלטת בית הדין האזורי, נדחתה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. בית הדין קבע כי גובה התביעה והעילות השונות והמרובות מצדיקים את דחיית הבקשה. 

3.     על החלטת בית הדין האזורי הוגש ערעור לבית דין זה. ביום 5.7.11 נתן בית דין זה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה:

"עניינו של המערער לעניין אישור התובענה הייצוגית יוחזר לבית הדין קמא על מנת שידון באפשרות אישור תובענה ייצוגית אך ורק לגבי עניין ההפרשה לפנסיה והניכוי מהשכר. בטרם ידון בית הדין בשאלת אישור התובענה הייצוגית לגבי שני עניינים אלה, יהיה עליו לפנות להסתדרות כארגון העובדים היציג במקום ולברר את עמדתה ביחס לשני עניינים אלה ביחס לתקופה הנטענת בבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

ככל שעמדת ההסתדרות תהיה בשלילה, יבחן בית הדין על פי הפסיקה והדין את שאלת אישור התובענה הייצוגית בנסיבות המקרה שלפנינו, ויקבע ממצאיו העובדתיים וישים ליבו גם לטענה כי אין למערער גופו עילת תביעה אישית בשני העניינים הללו וכי יש לשקול אפשרות של מינוי תובע מייצג אחר לפי סעיף 8(ג)(2) לחוק התובענות הייצוגיות ..."

4.     במסגרת דיון בבית הדין האזורי, מיום 31.10.11, הוצג על ידי המבקשת " מזכר הבנות" שנערך בינה לבין ההסתדרות הכללית החדשה (להלן - ההסתדרות) ביום 30.10.11. במזכר ההבנות אוזכר ההסכם הקיבוצי הכללי משנת 2011 (להלן - ההסכם הקיבוצי) וכן נקבעו כללים מיוחדים למבקשת וביניהם: התחייבות המבקשת לצרף את מזכר ההבנות לתלושי השכר הנמסרים לעובדים; אימוץ הוראות הסדר האכיפה ביחס לכלל העובדים, לרבות מי שאינם עובדים עוד. בית הדין האזורי קבע מועד לתזכורת במעמד הצדדים בחלוף חצי שנה וכן קבע כי:

"עד ליום 30.12.11 תודיע המשיבה אלו הליכים נקטה או בכוונתה לנקוט ומתי כדי לממש את ההסכם עם ההסדרות. עותק מההודעה ישלח לב"כ המבקש"

5.     המשיבה הגישה, ביום 22.1.12, הודעה בעניין האמצעים הננקטים על ידה לצורך אכיפת ההסכם שהוגש. המשיב הגיש, ביום 7.2.12, בקשה למתן החלטה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בטענה כי התנהלות המבקשת, מלמדת שאין בכוונתה לפעול לפיצוי העובדים. בית הדין האזורי קבע, בהחלטתו מיום 16.4.12, כי יש לקבל את עמדת ההסתדרות בטרם מתן החלטה בבקשה. ההסתדרות הגישה עמדתה ביום 26.7.12. ביום 10.9.12 הגישה המבקשת תצהיר משלים מטעם מנכ"ל המבקשת, בו נרשם כי בעקבות החתימה על מזכר ההבנות ומשלוח המכתבים לעובדים ולעובדים לשעבר, שילמה המבקשת סכומי כסף לעובדים שפנו. המשיב ויתר על חקירת המצהיר והגיש סיכומים משלימים מטעמו, ביום 25.9.12, והמבקשת הגישה אף היא סיכומים מטעמה ביום 2.12.12.

החלטת בית הדין האזורי, מושא הבקשה שלפני

6.     בית הדין האזורי פירט ההלכה הפסוקה בנושא תביעה ייצוגית במקום עבודה מאורגן וקבע כי יישום הפסיקה על מקרה זה מעלה שיש לערוך אבחנה בין שתי עילות הבקשה לאישור תובענה ייצוגית: העילה של ניכויים שלא כדין משכר עבודה - עילה מכוח חוק הגנת שכר ולא מכוח ההסכם הקיבוצי בענף השמירה. לכן שאלת תחולת הסייג שבסעיף 10(3) לתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן - החוק) אינה רלוונטית. העילה של אי ביצוע הפרשות לפנסיה - בית הדין האזורי קבע כי, כעולה מחומר הראיות, במרבית התקופה הרלוונטית, בין השנים 2001-2006, לא חל על הצדדים הסכם קיבוצי וזכאות המשיב להפרשות לפנסיה נובעת מכוח צו ההרחבה שחל בענף. אשר על כן, למצער בהתייחס לתקופה זו - לא חל סעיף 10(3) לחוק. אשר לתקופה החל משנת 2006, הפנה בית הדין קמא לפסיקה לפיה אין בהסכם הקיבוצי החדש ובהסכם האכיפה כדי למנוע אישור תובענות ייצוגיות בענף השמירה, אשר הבקשה לאישורן הוגשה לפני חתימת ההסכמים החדשים. כפי שנפסק בהלכת בעניין בוסקילה ובהלכת חבושה (ע"ע 53083-10-10 אילן בוסקילה - סער בטחון בע"מ, ניתן ביום 3.9.12; להלן - פרשת בוסקילה, וע"ע 67/10 יבטח בע"מ - ארז חבושה, ניתן ביום 14.3.12; להלן - הלכת חבושה). נקבע כי, התערבות ההסתדרות בענף השמירה ובכלל זה חתימת הסכמים קיבוצים חדשים, היא תוצאה של הגשת תביעות ייצוגיות. מכאן שמדובר בכלי חשוב לאכיפת זכויות העובדים, מקום בו ארגון עובדים אינו פועל כמצופה ממנו. 

7.     בית הדין האזורי קבע כי אומנם, במקרה שלפנינו, המבקשת הוכיחה שפעלה על פי מזכר ההבנות, אשר נחתם מול ההסתדרות, וכי פנו אליה עובדים וקיבלו תשלום. אולם, אין די בפעולות שנקטו המבקשת וההסתדרות כדי לאתר עובדים לשעבר בחברה ולשלם את זכויותיהם וכי אין בפעולות שנעשו מכוח מזכר ההבנות, כדי למנוע אישור התביעה הייצוגית. זאת מן הטעמים הבאים - לא נעשתה פניה אקטיבית לעובדים, מעבר למשלוח מכתבים; לא פורסמו הודעות בעיתונים; לא נערכה בדיקה של סך כל הסכומים שבהם מדובר; לא נעשה ניסיון לאתר עובדים ששינו מקום מגורים מאז שסיימו לעבוד בחברה; הסכומים ששולמו לעובדים בודדים הינם סכומים נמוכים, מרביתם כלל לא שולמו בגין מרכיב הפנסיה, אף שהובהר בתצהיר מנכ"ל המבקשת כי לחלק מהעובדים לא בוצעו הפרשות לפנסיה. לאור האמור, קבע בית הדין האזורי כי יש ליישם במקרה זה את הלכת חבושה ולקבוע כי חלות הסכם קיבוצי על המבקשת, משנת 2006 ואילך, בנסיבות שהוכחו, אין בו כדי למנוע אישור תביעה ייצוגית כנגד המבקשת.

8.     באשר לשאלת קיומה של עילת תביעה אישית לעניין ניכויים משכר, קבע בית הדין קמא כי הליך זה אינו מתאים למסגרת של תביעה ייצוגית, במסגרתה נבחנת מסכת עובדתית משותפת לכלל חברי הקבוצה. משנדרש בירור של העובדות והנסיבות הקשורות לחתימת חוזה עבודה בין המשיב למבקשת, בו נקבע כי המבקשת רשאית לנכות מהשכר תשלומים, ומשמעות החתימה.

9.     בנוגע לקיומה של עילת תביעה אישית בעילת אי ביצוע הפרשות לפנסיה נקבע כי מחומר הראיות עולה שלא הופרשו למשיב כספים לפנסיה כנדרש. בית הדין ציין כי המשיב אומנם אישר שהיו חודשים בהם לא עבד כלל וחודשים בהם לא עבד במשרה מלאה. מנגד לא הוצג תחשיב נגדי מטעם המבקשת, המפרט את אופן חישוב הפיצוי ששולם למשיב בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ואם הפיצוי ששולם בתוספת הסכומים שהופקדו למבטחים משנת 2008 מכסה את החוב באופן מלא. זאת שעה שהנטל להוכחת תשלום זכויות המגיעות למשיב בגין עבודתו, לרבות הפרשות לפנסיה, רובץ על המבקשת. לפיכך נקבע כי המשיב הוכיח במידת הסבירות הנדרשת שקיים פער בין הסכום שהיה על המבקשת להפריש עבורו לפנסיה לבין הסכום ששולם בפועל. בית הדין ציין כי מתצהיר מנכ"ל המבקשת עולה שעבור חלק מהעובדים לא בוצעו הפרשות לפנסיה. עוד נקבע כי המבקשת לא הוכיחה שעניינם של חברי הקבוצה לא ינוהל על ידי המשיב ובא כוחו בדרך הוגנת ובתום לב, וכי העובדה שהמשיב לא ידע להציג נתונים הנוגעים לשאר חברי הקבוצה, אין בה כשלעצמה כדי להראות שאינו ראוי לשמש כתובע ייצוגי. זאת עת עילת התביעה הראויה להתברר במסגרת תביעה ייצוגית הוכחה לכאורה. על החלטת בית הדין האזורי הגישה המבקשת בקשה לרשות ערעור.

הבקשות שלפני

10.           המבקשת טענה כי בית הדין קמא טעה בקובעו כי: נטל ההוכחה רובץ על כתפי המבקשת; במשיב מתקיימת עילת תביעה אישית; ניתן להגיש תובענה ייצוגית מקום בו חל הסכם קיבוצי; המשיב עומד בדרישות הייצוג ההולם; המבקשת לא עשתה די כדי לאתר עובדים נפגעים ולהגביר מימוש זכויות העובדים. נטען כי יש ליתן רשות ערעור מאחר ותלוי ועומד בבג"ץ שני הליכים בעניין תובענות ייצוגיות במקום בו קיים הסכם קיבוצי, ומאחר שהמשיב לא הוכיח כי המבקשת לא ביצעה הפרשות לעובדיה. לסברת המבקשת, בית הדין האזורי שגה באופן חישוב שכר של המשיב. לטענת המבקשת, הוכח כי למשיב הופרשו כספים לקרן פנסיה, לפחות ביחס לחלק מהתקופה הנתבעת. לפיכך, ככל שקיימת מחלוקת, מדובר במחלוקת כספית לעניין סכום הפיצוי המגיע למשיב במסגרת תביעה אישית ולא ייצוגית. המבקשת הדגישה כי המשיב אינו יודע כלל מה נתבע בשמו ומהן עילות התביעה בבקשתו. כמו כן, כך טענה המבקשת, במסגרת דיון ההוכחות נסתרו טענות המשיב שהועלו בתצהירו וכי המשיב העיד שהוא לא הבין את כל הנושאים של תובענות ייצוגיות. המבקשת חזרה וטענה כי חל עליה הסכם קיבוצי והיא פעלה עם הסתדרות העובדים, הן לפני הבקשה והן לאחריה על מנת להבטיח תשלום זכויות עובדיה. המבקשת גרסה כי הפעולות שבוצעו על ידה ממחישות שהיא נבדלת מחברות אחרות בענף השמירה. המבקשת הדגישה כי לניהול התובענה הייצוגית השלכות במשאבים שיש להקצות, ועל הנזק שנגרם למוניטין של החברה. המבקשת הלינה על כך שבית הדין קמא לא פסק הוצאות לטובתה הגם כי כמעט כלל העילות נדחו, ונוכח ריבוי ההליכים שהתקיימו בתיק.

11.           ביום 8.4.13 הורה השופט איטח למשיב, לאחר עיון בהחלטה שביסוד הבקשה ולאחר שנתן דעתו לכלל החומר שבפניו, להגיש תגובתו לבקשה.

12.           ביום 14.4.13 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ולעיכוב הליכים. ביום 15.4.13, הורה בית דין זה למשיב, בהחלטת השופט איטח, להגיש תגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע ולעיכוב הליכים.